יש לי שני חברים ושמם ל’ ו-ד’.

חברי ל’ הוא שנגחאניזי במקור, אבל את מרבית פעילותו הוא מנהל מגואנגדונג (דרום סין). הוא בוגר אוניברסיטה לא כל-כך ידועה בדרום סין, שם למד לפני שנים ספרות. ל’ מפתח משחקים ניידים. הוא משתמש במספר טלפונים ניידים, שהיקר מביניהם מגיע ל-150 דולר. במקום כל המושגים החדשים של ווב 2.0, הוא עוקב מקרוב אחרי דפוסי הצריכה של עשרות אלפי מהגרי עבודה בפאתי הערים. איך הוא עוקב אחריהם? הוא שותה איתם בירה על דוכן אוכל מהיר, מבלה את הלילה באינטרנט קפה באזורי תעשייה, ומנהל שיחות עם בעלי חנויות למוצרי-צריכה, שרכשו מכוניות יוקרתיות מהרווחים שעשו מהמכירות לעובדים.

ד’ מגיע ממחוז Zhongguancun בבייג’ינג (“עמק הסיליקון” של סין). עוד מההתחלה הוא היה כשרון בולט עם עיניים נוצצות, ציונים מעולים במתמטיקה, בעל חשיבה ביקורתית יוצאת דופן, ודובר אנגלית רהוטה. לאחר שסיים תואר ראשון באוניברסיטת בייג’ינג המכובדת, התקבל ישירות לתואר שני באוניברסיטה אמריקאית מפורסמת, ולאחר מכן חזר הביתה כדי לפתוח חברה. תמיד ראיתי בו סוג של חנון-עמק-הסיליקון. הוא תמיד יהיה הראשון לרכוש את הטכנולוגיה המתקדמת ביותר, וידאג להתעדכן בטרנדים חדשים. מחובר באופן קבוע לפייסבוק טוויטר (גם מסין), וכמובן לגרופון. אם תשאלו מה העתיד של האינטרנט.. אז אתרי האינטרנט שהוא מפתח, הם לא ספק העתיד.

ד’ נהנה מהמון פרגון, ומהרבה יותר תהילה מאשר ל’, אבל בזמן שהוא עושה אתרים שמשקיעים רבים חושבים שהם סופר-קול-הדור-הבא-יש-להשקיע-מהר, הוא מעולם לא עשה באמת כסף גדול. החברה שלו מקדימה את זמנה, אבל תוך זמן קצר הוא מוצא את עצמו מוקף בהעתקות; כשהוא מתקשה להשיג מקורות מימון, מתחרים חזקים ממהרים להפיל אותו, וכשהוא נוגע בחוט עם מתח גבוה מידי(..) הוא נסגר על ידי הגוף הממונה על רגולציה באינטרנט.

העסק של ל’ לעומת זאת, מייצר הכנסות יומיומיות אמיתיות. הוא כבר יכול לשחק גולף, אבל אין לו שום רצון לרוץ ולספר לזרים על הכסף שהוא עושה. אף אחד גם ככה לא יאמין לו שהוא מגלגל כמה מאות אלפי יואן בחודש. כל הרווחים של ל’ מגיעים מאותם עובדים-מהגרים שלא מרוויחים אפילו 300 דולר בחודש, ובכל זאת קונים ב-45 דולר (כ-15% מהמשכורת שלהם) טלפון סלולארי תוצרת מקומית, עם המשחקים שמייצרת החברה של ל’.

פעמים רבות אני מתקשה להבין, איך זה ייתכן שהלקוחות של ד’, אליטות אורבניות עם הכנסה גבוהה בכמה אפסים משל הכפריים הללו, מוכנים לשלם עבור טלפון נייד או לפטופ חדש סכומי עתק, אוכלים במסעדות הטובות ביותר, אבל מהאינטרנט הם מצפים לקבל הכל בחינם??

התקשורת, חברות אינטרנט זרות, קרנות השקעה, ולמעשה התעשייה כולה צופה בשקיקה בעבודה של ד’ ובהצלחה המהירה שלו. אבל כשמסתכלים שוב, מעט לאחר שהמומנטום נעצר פתאום, רואים כיצד הלב שלו מתחיל לפעום כמו של גבר מבוגר.

פעם אחת שאל אותי ל’, איזו דמות לדעתי הייתה הכי מתאימה לשיווק המשחק שלו, שיועד ל-450,000 עובדי מפעל Foxconn. ניחשתי שזה ג’יי צ’ו (כוכב פופ טייוואני), אבל ל’ הניד בראשו ואמר שזאת דמות שמתאימה רק לחבר’ה עירוניים. אז אולי ‘כריס לי’ (זוכה תוכנית טלביזיה שהיה פופולארי לפני מספר שנים בסין)? ל’ הניד שוב בראשו ואמר שזאת דמות שמזוהה עם סטודנטים ונשים צעירות נשואות. ניסיתי שוב עם ‘פנג ג’יאו’ (כוכב ריאליטי), אבל גם תשובה זאת נדחתה. הדמות שנבחרה היו ה-‘Phoenix Legend’ (זוג זמרים שהגיעו לתהילה דרך תוכניות ריאליטי, שהיו פופולאריים במיוחד בחלקים המערביים של סין)..

לאחר סדרה של התאבדויות במפעל Foxconn, ל’ אמר לי בכובד ראש שזו אשמתו. אחרי שראה שנבהלתי הוא מיהר להסביר שאלו הם בדרך-כלל נערים שהטלפון הנייד הוא כלי בידור עבורם, ואולי הקשר היחיד שלהם עם העולם החיצון. זו האחריות שלו לעשות לעובדים האלה חיים מאושרים יותר.

ד’ לעומת זאת, שואף ל”אינטרנט אלגנטי, בסגנון אמריקאי”, אבל בעוד שהמבנה החברתי של אמריקה מאפשר ליצור ‘רשת אינטרנט לאומית’, הפערים החברתיים בסין גורמים לפירוד ולחלוקה גם של הרשת הסינית.
תמיד רציתי להאמין שיבוא יום ובו ד’ יוכל לפתח משהו שיוכל לייצג את העתיד האינטרנט, ושהאמריקאים יוכלו רק להסתכל מהצד וללמוד.. אבל בהתבסס על הניסיון עד כה, אינני בטוח שכך יראו הדברים. רבים מחבריי מעריכים ומשבחים את ד’, אבל בסופו של דבר מעדיפים להשקיע בל’, כי הם יודעים בלבם שזאת השקעה בטוחה יותר. בסין, אתה מכוון לאליטה כדי ליצור רעש, אבל מכוון להמונים כדי לעשות כסף…

במציאות של סין, המונח “דור הדיגיטלי” מתאים רק לעשרות מעטות של מיליוני גולשים עירוניים מהמעמד הבינוני, בעוד שהמסה האמיתית, מאות מיליונים גולשים מהאזורים הפחות מפותחים, עדיין מסתפקים ב-QQ (התוכנה הפופולארית בסין למסרים מידיים).

אני מאמין של’ רואה את המהות האמיתית של הרשת הסינית. האליטות בסין אמנם אינן יודעות שובע, אך מדובר בקבוצה קטנה שנרדפת על ידי יזמים רבים מדי. בצד השני של הרשת, מספר עצום של כפריים שאין להם שום דרך להשתמש באינטרנט כדי לשנות את גורלם או לשפר את חייהם, ויכולים רק להשתכר וליהנות מבידור זול. מה של’ יודע לספק.

הסיפור תורגם מסינית מתוך בלוג של Shen Yin